הממוצע הנע לא אומר לך לאן. הוא אומר לך כמה

הממוצע הנע של 200 יום הוא כנראה הקו הכי מצויר בעולם. הוא מופיע בכל גרף, בכל כתבה, בכל דיון על "מגמה". והשימוש הרווח בו הוא כמצפן: מעל הקו - שוק עולה. מתחת לקו - שוק יורד.

בדקנו את ההנחה הזו בחמישה מחקרים נפרדים, כל אחד מזווית אחרת. כולם הצביעו לאותו כיוון, והוא לא הכיוון שרובנו מניחים.

מה נמדד	מעל הממוצע	מתחת לממוצע	הפער
שכיחות יום אדום	44.1%	47.5%	כמעט זהה
עוצמת יום אדום	-0.62%	-1.40%	פי 2.3
שכיחות יום ירוק	55.5%	52.4%	כמעט זהה
עוצמת יום ירוק	0.57%	1.34%	פי 2.4
גאפ פתיחה של 2% ומעלה	0.25%	3.23%	פי 12.7
גאפ פתיחה של 4% ומעלה	0.00%	0.53%	מעולם לא קרה מעל
חלון 45 יום שירד 1% ומעלה	27.9%	26.7%	כמעט זהה
חלון 45 יום שירד 10% ומעלה	0.6%	4.7%	קטן פי 7.3

כל שורה היא ממצא ממחקר אחר, וכולן נמדדו מול אותו קו: הממוצע הנע של 200 יום.

מה רואים בטבלה

תסתכלו על עמודת "הפער" מלמעלה למטה. יש שם שתי מילים שחוזרות: "כמעט זהה" בכל מה שנוגע לשכיחות, ומספרים גדולים בכל מה שנוגע לעוצמה.

השכיחות כמעט לא זזה. יום אדום קורה ב-44.1% מהזמן מעל הממוצע ו-47.5% מתחתיו. יום ירוק - 55.5% מול 52.4%. חלון של 45 יום שנסגר במינוס קל - 27.9% מול 26.7%, כלומר הפילטר אפילו הרע קלות.

העוצמה מכפילה את עצמה. הירידה הממוצעת ביום אדום: 0.62%- מעל, 1.40%- מתחת. העלייה הממוצעת ביום ירוק: 0.57% מעל, 1.34% מתחת. שני המכפילים כמעט זהים - פי 2.3 ופי 2.4.

זה החלק המכריע. אילו הממוצע היה מודד כיוון, הירידות היו גדלות מתחתיו והעליות היו קטנות. במקום זה שתיהן גדלות באותה מידה בדיוק.

המסקנה

הממוצע הנע של 200 יום אינו מדד כיוון. הוא מדד תנודתיות.

מתחת לקו הזה השוק לא נוטה לרדת. הוא פשוט מגדיל את הצעד שלו, לשני הכיוונים, בערך פי שניים וחצי.

וברגע שמבינים את זה, כל שאר הממצאים מסתדרים:

למה הגאפים מרוכזים שם. גאפ פתיחה של 2% שכיח פי 12.7 מתחת לממוצע, וגאפ של 4% מעולם לא קרה מעליו - אפס פעמים ב-4,706 ימים. אם התנודתיות מוכפלת, הזנבות שלה מתפוצצים.

למה הפילטר חותך רק את הקצה. בירידות של 1% הפילטר לא עזר בכלל. בירידות של 10% הוא חתך פי 7.3. הוא לא מסנן ימים רעים - הוא מסנן ימים קטסטרופליים.

ולמה העליות הכי חדות קורות בשוק יורד. זה לא פרדוקס. זו אותה תנודתיות, בכיוון השני.

איך נכון להשתמש בו

אם הממוצע הנע מודד עוצמה ולא כיוון, אז השימוש הנכון בו הוא לא האם להיות בפוזיציה, אלא בכמה.

זו לא הבחנה סמנטית. פילטר כניסה/יציאה מנסה לשפר את אחוז ההצלחה - והנתונים אומרים שהוא לא משפר אותו. מנגנון גודל פוזיציה מנסה להתאים את החשיפה לתנודתיות - והנתונים אומרים שהתנודתיות באמת משתנה, בעקביות, פי שניים וחצי.

מי שמחזיק את אותו גודל פוזיציה בשני המשטרים למעשה מכפיל את החשיפה שלו מתחת לממוצע, בלי להחליט על זה.

ומה זה עולה

חשוב לסגור עם זה, כי בלי זה התמונה חלקית: חיתוך הזנב עולה כסף. בדקנו את פילטר ה-SMA200 על 595 מניות, ובמניה החציונית הוא עלה כמעט מחצית מהתשואה השנתית - 6.07% לעומת 11.05% בהחזקה פשוטה. גם ה-Sharpe יצא נמוך יותר.

אין כאן ארוחת חינם. יש כאן החלפה מוגדרת היטב: פחות תשואה, תמורת זנב קצר בהרבה. השאלה היחידה היא אם זו ההחלפה שאתם צריכים.

חמשת המחקרים

הזווית שלי

הדבר שהכי תפס אותי בסדרה הזו הוא כמה זמן החזקתי הנחה שאף פעם לא בדקתי. "מתחת לממוצע יורדים יותר" נשמע כל כך מובן מאליו שאין סיבה לבדוק אותו - ובדיוק בגלל זה אף אחד לא בודק.

וכשבודקים, מגלים שהאמונה לא רק לא מדויקת - היא מפספסת את הממצא המעניין יותר. הממוצע הנע כן אומר לך משהו חשוב. פשוט לא את מה שחשבנו.

זה גם למה אני מעדיף לפרסם את המספרים הגולמיים ולא רק את המסקנות. אם מישהו יריץ את זה על נכס אחר ויגלה משהו שונה - זה בדיוק מה שאמור לקרות.

דעה אישית של כותב האתר, להבדיל מהממצאים המספריים שמעליה. אינה ייעוץ השקעות.

האמור במאמר זה הוא מידע חינוכי בלבד ואינו מהווה ייעוץ השקעות, שיווק השקעות או המלצה לביצוע פעולה כלשהי בניירות ערך. ביצועי עבר אינם מעידים על ביצועי עתיד.