זהו הפרק האחרון. הסדרה בנתה שיטת גידור נגד קריסה שלב אחר שלב, וכל פרק מדד שאלה אחת. כאן אני אוסף את הכול, עם המסקנות כפי שהן באמת - כולל מה שלא הסתדר.
הבהרה. זה לא ייעוץ ולא המלצה, אלא תיאור של מבנה אופציות ומדידה של התנהגותו ההיסטורית. מסחר באופציות כרוך בסיכון, ולמבנה הזה יש אזור הפסד אמיתי שמתואר כאן במפורש.
מה בנינו, בשורה אחת
מוכרים פוט אחד קרוב יחסית, וקונים שניים רחוקים יותר, באותה פקיעה. מה שמתקבל על הנמכר מממן כמעט בדיוק את השניים הנקנים, ולכן המבנה נפתח כמעט בעלות אפס. מתחת למחיר המימוש התחתון נשאר פוט אחד נטו בלי אף אחד מולו, והוא זה שמשלם בקריסה, בלי תקרה. ההסבר המלא נמצא בפרק הראשון: המבנה עצמו.
כל המספרים כאן הם על מדד S&P 500, מ-2013 עד 2026 - כ-13 וחצי שנים, 96 גלגולים, פוזיציה אחת פתוחה בכל רגע. המדד לבדו עשה בתקופה הזו תשואה שנתית של 14.9%, עם נפילה גרועה ביותר של 33.8%, ויחס תשואה-לנפילה של 0.441. אל מול המספרים האלה נמדד כל מה שבא אחר כך. הביטחונות שהמבנה תופס מחושבים ביושר: הכסף שנעול יושב במזומן בריבית של 2%, אותה ריבית שהתמחור מניח.
מה הסדרה מצאה, פרק אחר פרק
באילו מחירי מימוש
שלוש הנקודות על העקום שבדקנו - מכירה בדלתא 30, 40 או 50 וקנייה של שניים בחצי מהדלתא - כולן היכו את המדד ביחס התשואה-לנפילה. הזוג 40/20 יצא הטוב ביותר: הוא חתך 8.8 נקודות מהנפילה, מ-33.8% ל-25.0%, בעלות של 0.24 נקודת תשואה בשנה בלבד, ויחס של 0.587 מול 0.441 של המדד. הזוג 50/25 חתך הכי הרבה נפילה, 9.5 נקודות, אבל יקר יותר, 0.70 נקודה בשנה. הזוג 30/15 חוסך הכי מעט, 7.8 נקודות, אבל מתחיל להגן עמוק יותר, מירידה של 6.5%. זו ההחלטה האמיתית, והיא לא על עלות - כי העלות דומה - אלא על איפה מתחילים להיות מוגנים. הפירוט: באילו מחירי מימוש.
מול קניית פוט פשוטה
כאן התשובה מפוצלת, וצריך לומר אותה ביושר. לפי יחס התשואה-לנפילה, קניית פוט בדלתא 20 מנצחת את המבנה - 0.615 מול 0.587 - כי היא חותכת את הנפילה עמוק יותר, ל-18% לעומת 25%. אבל לפי מחיר לכל נקודת הגנה, המבנה זול פי תשעה - 0.027 לעומת 0.243. וההבדל הזה מבני: הפוט משלם את פרמיית התנודתיות המלאה, והמבנה מוכר פוט כדי לקזז אותה. היתרון של הפוט ביחס נשען על קריסה אחת, 2020; הזול של המבנה אינו תלוי בתקופה. הפירוט: מול קניית פוט.
מתי לפתוח, ולמה הבור הוא הסיכון
הנזק של המבנה לא מגיע מהקריסה אלא מירידה בינונית שנוחתת בין מחירי המימוש - שם הפוט שנמכר כבר בתוך הכסף, והשניים שנקנו עדיין לא. העסקה הגרועה בכל הנתונים הפסידה 257 נקודות, כ-25,700 דולר לחוזה, בירידה של 4.78% בלבד. זה הבור, והוא ידוע מראש מצורת הגרף.
בדקנו אם אפשר לתזמן את הכניסה לפי הוויקס, מדד הפחד. הרעיון הגיוני: במבנה הזה קונים תנודתיות נטו, וכשהוויקס גבוה התנודתיות יקרה - בדרך כלל אחרי שהנפילה כבר התחילה. ואכן, הבור מעמיק עם הוויקס: נפתח רגוע הוא כ-3% מהמדד, נפתח כשהוויקס מעל 30 הוא יותר מ-7%. זה ההסבר המבני לכלל "לא לפתוח כשהוויקס מזנק דרך הרמה של 20 עד 26". אבל הכלל הזה מבטיח ולא מוכח: הוא פסגה ולא מישור, והמספר נשען בעיקר על 2020. הצגנו אותו ככיוון, לא ככלל ברזל - גם בגרסה של פוט מגן פשוט, שבה המנגנון גלוי יותר.
השורה התחתונה
את המבנה הזה שופטים לפי מה שהוא עושה לתיק, לא לפי הרווח וההפסד שלו לבדו. על פני כל התקופה הוא הפסיד נטו - וזו בדיוק ההגדרה של ביטוח. מה שהוא נתן זה פחות נפילה: 8 עד 9 נקודות פחות, כמעט בלי לוותר על תשואה, כי הוא נפתח כמעט בלי עלות. ברגע הגרוע ביותר הוא היה שווה כרבע מגודל הפוזיציה במדד, וזה מה שריפד את הנפילה.
שלושה דברים לזכור:
- גודל הפוזיציה נקבע לפי הבור, מינוס 257 נקודות לחוזה, ולא לפי האפס שבכניסה.
- העלות המבנית נמוכה ויציבה; יתרון הפוט ביחס תלוי בקריסה אחת.
- כלל העיתוי לפי הוויקס הוא השערה, לא מסקנה.
מה בכוונה לא הפך לכלל
בדקנו גם אם כדאי לצאת מהגידור לפני הפקיעה - החזקה, יציאה מוקדמת, או החלטה לפי הוויקס. על הכסף, שום דבר לא היכה החזקה פשוטה, והוויקס ביום היציאה רק ערבב בין הדרכים בלי להוסיף מידע. יציאה מוקדמת כן מקטינה את הבור ונותנת תרחיש גרוע קטן ויציב יותר, אבל במחיר של ויתור על חלק מרווח הקריסה. לכן אין כאן כלל יציאה - מי שלא רוצה לשבת בבור יכול לצאת מוקדם, ומי שרוצה את מלוא התשלום בקריסה מחזיק. זה שיקול, לא הוראה.
מעבר לכך, כל המספרים הם לפני עמלות ומרווחי קנייה-מכירה, נשענים על מעט אירועי קיצון, ונמדדו על מדד אחד ותקופה אחת. גידור מקטין נפילה, הוא לא מונע אותה.
מסחר באופציות כרוך בסיכון גבוה. האמור כאן הוא מידע חינוכי בלבד ואינו ייעוץ השקעות.