יש סוג אחד של סיכון שכל הכלים שלכם חסרי אונים מולו.
סטופ לוס לא נדלק בשלוש לפנות בוקר. פקודת לימיט לא מתמלאת כשאין מסחר. אם המחיר נופל 3% בין הסגירה לפתיחה, אתם מגלים את זה כשהשוק כבר נפתח - ואין שום דבר שיכולתם לעשות.
השאלה המעניינת היא אם הסיכון הזה מתחלק באופן אחיד לאורך הזמן, או שהוא מרוכז במקומות שאפשר לזהות מראש. בדקנו.
התוצאה
השכיחות של גאפ פתיחה שלילי, מעל הממוצע הנע של 200 יום לעומת מתחתיו:
| גודל הגאפ | מעל | מתחת | פי כמה |
|---|---|---|---|
| 0.5% ומעלה | 9.33% | 25.03% | פי 2.7 |
| 1% ומעלה | 2.36% | 12.10% | פי 5.1 |
| 2% ומעלה | 0.25% | 3.23% | פי 12.7 |
| 4% ומעלה | 0% | 0.53% | מעולם לא קרה מעל |
שימו לב לתבנית: ככל שהאירוע חמור יותר, כך הוא שייך יותר בלעדית למשטר אחד.
ובקצה, המספר שקשה להתעלם ממנו: גאפ של 4% ומעלה קרה תשע פעמים מתחת לממוצע הנע, ואפס פעמים מעליו - ב-4,706 ימי מסחר.
למה זה שימושי במיוחד
שני המחקרים הקודמים בסדרה הראו שהממוצע הנע מודד תנודתיות ולא כיוון. זה היה ממצא מעניין אבל מופשט.
כאן זה נעשה מעשי. התנודתיות הנוספת לא מתפזרת בשווה על פני היום - היא מתפרצת דווקא בשעות שבהן אתם ישנים ואין לכם ידיים.
למי שמחזיק פוזיציות דרך הלילה, ובמיוחד למי שמוכר אופציות, זו הבחנה תפעולית ישירה: גודל פוזיציה שנכון במשטר אחד אינו נכון בשני, וההפרש אינו שולי - הוא סדר גודל.
זה גם מתחבר למחקר לילה מול יום, שמצא שכמעט כל התשואה של מניות מצטברת דווקא בחלון הלילי. אותו חלון שמשלם הכי טוב הוא גם החלון שבו הסיכון הכי בלתי ניתן לניהול. זה כנראה לא במקרה - פרמיית סיכון היא בדיוק התשלום על נשיאת סיכון שאי אפשר לנהל.
מה זה לא אומר
"מעולם לא קרה" איננו "לא יכול לקרות". אפס מקרים ב-4,706 ימים מגביל את ההסתברות בצורה משמעותית, אבל לא מאפס אותה. 26 שנה, גם עם 2008 והקורונה בפנים, אינן כל ההיסטוריה האפשרית.
והקשר כאן אינו סיבתי. הממוצע הנע לא גורם לגאפ ולא מנבא אותו. הוא מסמן בדיעבד את סוג התקופה שבה גאפים כאלה מתרחשים.
האמור במאמר זה הוא מידע חינוכי בלבד ואינו מהווה ייעוץ השקעות, שיווק השקעות או המלצה לביצוע פעולה כלשהי בניירות ערך. ביצועי עבר אינם מעידים על ביצועי עתיד.