במאמר הקודם ראינו שמתחת לממוצע הנע של 200 יום, הירידה הממוצעת ביום אדום גדולה פי 2.3 - בזמן שמספר הימים האדומים כמעט לא משתנה.
זה מעלה שאלה שיש לה רק שתי תשובות אפשריות:
אפשרות א׳: מתחת לממוצע יש הטיה שלילית. השוק "רוצה" לרדת, ולכן הירידות גדולות.
אפשרות ב׳: מתחת לממוצע השוק פשוט זז יותר, לשני הכיוונים. אין הטיה - יש תנודתיות.
הדרך היחידה להכריע היא לבדוק את ימי העלייה באותה שיטה בדיוק. וזה מה שעשינו.
התשובה
העלייה הממוצעת ביום ירוק:
- מעל ממוצע 200: 0.57%+
- מתחת לממוצע 200: 1.34%+
פי 2.4.
תשוו את זה למספר של הירידות - פי 2.3. זה כמעט אותו מכפיל בדיוק.
מה זה אומר
הממוצע הנע של 200 יום הוא לא מדד כיוון. הוא מדד תנודתיות.
מתחת לקו הזה השוק לא נוטה לרדת. הוא מגדיל את הצעד שלו בערך פי שניים וחצי - למעלה ולמטה באותה מידה.
זו הבחנה שמשנה את השימוש בכלי. פילטר מגמה שנועד "לתפוס ירידות" נשען על הנחה שלא מופיעה בנתונים. פילטר שנועד להקטין פוזיציה כשהתנודתיות עולה נשען על משהו שמופיע בבירור, ובעקביות על פני ארבעה ממוצעים שונים.
והפרדוקס שהוא מסביר
הרבה סוחרים שמו לב לתופעה מוזרה: הימים הירוקים הכי חזקים קורים בשווקים יורדים. זה נראה לא הגיוני. אם השוק במגמה יורדת, מאיפה מגיעות הקפיצות של 3% ו-4%?
הטבלה במחקר עונה על זה. הן מגיעות מאותו מקום שממנו מגיעות הירידות החדות - מהתנודתיות המוגברת של המשטר. ריבאונד אלים הוא לא סתירה למגמה יורדת, הוא מאפיין שלה.
זה גם מתחבר ישירות למחקר על פספוס הימים הטובים ביותר: הימים הטובים ביותר בהיסטוריה מרוכזים סביב תחתיות משברים, כלומר עמוק מתחת לממוצע הנע. מי שיוצא כשהשוק נשבר יוצא בדיוק לפני החלון שבו מתרחשות העליות הגדולות ביותר.
מה זה לא אומר
סימטריה בעוצמה אינה סימטריה בתשואה. שכיחות ועוצמה הם שני מספרים נפרדים, והתשואה המצטברת תלויה בשילוב שלהם ובסדר שבו הם מגיעים. המחקר הזה לא מודד תשואה.
האמור במאמר זה הוא מידע חינוכי בלבד ואינו מהווה ייעוץ השקעות, שיווק השקעות או המלצה לביצוע פעולה כלשהי בניירות ערך. ביצועי עבר אינם מעידים על ביצועי עתיד.