יש רגע שבו משקיע מדד מגיע למסקנה שהמדד לבדו לא מספיק לו, ומחפש איפה להוסיף תשואה.
בדרך כלל יש שתי אפשרויות על השולחן:
להישאר ב-S&P 500 ולהוסיף מינוף. לקנות ב-125 דולר על כל 100 דולר שלכם, ולשלם לברוקר ריבית על ה-25 שנלקחו.
לעבור לנאסד"ק 100. בלי הלוואה, בלי ריבית, פשוט מדד תנודתי יותר.
והטיעון שמכריע כמעט תמיד לטובת הראשונה נשמע ככה: S&P נותן תשואה טובה יותר ליחידת סיכון. אז אם ממילא מגדילים סיכון, עדיף להגדיל אותו בנכס היעיל מאשר לעבור לנכס פחות יעיל.
זה טיעון טוב. הוא גם היה כתוב אצלי באתר. הוא פשוט לא נכון.
מה בדקנו
בניתי תיק שמחזיק בכל רגע פי 1.25 מההון העצמי ב-SPY, והשוויתי אותו להחזקה פשוטה של QQQ - על אותם ימים בדיוק, מ-1999 ועד היום, 27.5 שנים.
הריבית היא ריבית הפד האמיתית של כל יום, בתוספת 1.5 נקודות שברוקר זול גובה מחשבון קטן. היא נצברת על החוב בכל יום קלנדרי - כולל שבתות - ומתגלגלת פנימה. המינוף מוחזר ל-1.25 בסוף כל חודש.
המספרים כאן אינם המחשה. הם מדידה על נתונים אמיתיים. כל הפירוט במחקר.
התוצאה, בשורה אחת
100 דולר שהושקעו במרץ 1999 הפכו ל:
| S&P 500 רגיל | $962 |
| S&P 500 במינוף 125% | $1,189 |
| נאסד"ק 100 | $1,671 |
המינוף עבד. הוא באמת הוסיף תשואה - מ-8.58% ל-9.42% בשנה.
וזה עדיין לא התקרב ל-10.79% שנאסד"ק נתן בלי לשאול שקל.
למה הטיעון קורס
כאן מגיע החלק שהופך את זה ממקרה בודד לכלל.
הסיבה היחידה להעדיף מינוף על S&P הייתה שהיחס שלו טוב יותר - 0.45 תשואה לכל יחידת תנודתיות, מול 0.40 של נאסד"ק.
אחרי המינוף, היחס של S&P הוא 0.39.
כלומר: הוא ירד מתחת לנאסד"ק. הנכס היעיל הפסיק להיות יעיל בדיוק ברגע שהשתמשנו ביעילות שלו כנימוק.
וזו לא תאונה של התקופה. זו מתמטיקה:
מינוף מכפיל את התשואה ואת התנודתיות באותו מקדם. הריבית יורדת רק מהתשואה.
התנודתיות עולה ב-25%, התשואה עולה ב-25% פחות הריבית. היחס ביניהם חייב לרדת. תמיד, בכל שוק, בכל תקופה - כל עוד הברוקר גובה יותר מריבית חסרת סיכון, וכל ברוקר גובה יותר.
הטיעון "נמנף את הנכס היעיל" הורס את ההנחה שעליה הוא עומד. הוא אוכל את עצמו.
78 הדולרים שאף אחד לא סופר
על כל 100 דולר של הון התחלתי, שולמו לאורך התקופה 78.1 דולר ריבית.
עצרו על המספר הזה. כמעט 80% מההון ההתחלתי, שהלכו לברוקר.
הסיבה שאף אחד לא מרגיש את זה היא שריבית לא מגיעה כמכה. אין יום אדום שבו הריבית לוקחת מכם 78%. היא יורדת בשקט, כל חודש, סכום שנראה זניח - והיא מצטברת על עצמה, כי החוב שנושא אותה גדל.
הריבית עצמה נעה בתקופה בין 1.54% ל-8.53%. מי שמנף ב-2021 ומי שמנף ב-2007 עשו שני דברים שונים לגמרי באותו שם.
ואפילו אם הברוקר שלכם זול במיוחד - מרווח של חצי נקודה בלבד במקום נקודה וחצי - התשואה עולה ל-9.70%, ועדיין נשארת 1.09 נקודות מתחת לנאסד"ק. הפער לא נסגר באף רמת ריבית שבדקתי.
מה שאנשים חושבים על משברים, ומה שקרה בפועל
התמונה שרובנו נושאים היא ש"נאסד"ק זה המסוכן" ו"S&P זה הסולידי", ושמינוף קטן על הסולידי נשאר סולידי.
הנה מה שקרה בארבע הירידות הגדולות:
| S&P רגיל | S&P במינוף | נאסד"ק | |
|---|---|---|---|
| דוט-קום | 47.5%- | 57.5%- | 82.9%- |
| 2008 | 55.2%- | 64.4%- | 51.6%- |
| קורונה | 33.7%- | 41.1%- | 27.9%- |
| 2022 | 24.5%- | 30.4%- | 34.3%- |
בשלושה מתוך ארבעה משברים, הפוזיציה הממונפת על S&P ירדה יותר מנאסד"ק.
הזיכרון הקולקטיבי בנוי כולו על השורה הראשונה - האירוע היחיד שבו נאסד"ק היה הבועה עצמה. בכל השאר, "המסוכן" ירד פחות.
הפחד הלא נכון
כשמדברים על מינוף, הדבר הראשון שעולה הוא קריאת מרג'ין.
בדרישת אחזקה של 25%, פוזיציה במינוף 1.25 צריכה ליפול 73.3% לפני שהברוקר מתקשר. הירידה הגרועה ביותר בכל התקופה הייתה 64.4%, והמינוף בפועל לא עלה מעולם מעל ×1.38.
כלומר: 125% אינו הרמה שבה מפוצצים חשבון. מי שמפחד מזה מפחד מהדבר הלא נכון.
המחיר האמיתי הוא שני דברים משעממים בהרבה: ריבית שוטפת, וירידות עמוקות יותר שצריך לשרוד בלי למכור. השני קשה יותר מהראשון.
ודבר אחרון: מינוף לא נשאר במקום
זו נקודה שמפתיעה הרבה אנשים. מינוף אינו הגדרה שקובעים פעם אחת - הוא נשחק כשהשוק עולה ומתנפח כשהוא יורד. כדי להישאר ב-125% צריך לקנות ולמכור.
מי שקנה פעם אחת במינוף ולא נגע יותר סיים את התקופה עם מינוף של ×1.06 בלבד - כמעט בלי מינוף - ובכל זאת עם הירידה העמוקה מכולן, 72.7%-.
הסיבה פשוטה: המינוף שלו היה הכי גבוה בדיוק כשהשוק ירד, והכי נמוך בדיוק כשהוא עלה. הגרוע משני העולמות, בלי שעשה כלום.
מה לעשות עם זה
אם אתם רוצים יותר תשואה מ-S&P, אין אפשרות חינם. יש שתי אפשרויות לא נוחות, וצריך לבחור אחת:
לשלם ריבית קבועה ולספוג ירידות עמוקות יותר, או להחזיק מדד מרוכז יותר ולספוג את הירידות שלו. בתקופה שנבדקה, השנייה נתנה יותר ועלתה פחות.
ואם אתם בכל זאת שוקלים מינוף, שאלו את השאלה בסדר הנכון. לא "כמה תשואה זה יוסיף" אלא "בכמה זה יעמיק את הירידה הבאה, ואיך אני יודע שאשרוד אותה בלי למכור". הירידה היא הדבר שקובע אם התוכנית שורדת; התשואה היא רק מה שנשאר אם היא שרדה.
ומעל הכל - תמדדו את התוצאה מול המדד, לא מול אפס. זו השאלה היחידה שקובעת אם אסטרטגיה שווה משהו, והיא בדיוק השאלה שהמחקר הזה שואל על המינוף. התשובה, בתקופה הזו, הייתה לא.
הנתונים המלאים, כולל שנה אחר שנה, רגישות לריבית והשוואת מדיניות איזון: מינוף על S&P 500 מול החזקת נאסד"ק. ההשוואה בין המדדים עצמם: S&P מול נאסד"ק מול ראסל.
מסחר ממונף כרוך בסיכון מוגבר, לרבות אובדן העולה על ההשקעה המקורית. האמור כאן הוא מידע חינוכי בלבד ואינו ייעוץ השקעות.