השאלה
שלושה מדדים, שלוש תעודות סל, ושלושה סיפורים שונים לגמרי על מה זה "השוק האמריקאי":
- S&P 500 - 500 החברות הגדולות
- נאסד"ק 100 - 100 החברות הגדולות שאינן פיננסיות, בעיקר טכנולוגיה
- ראסל 2000 - 2,000 חברות קטנות
השאלה היא לא איזה מהם עלה הכי הרבה, אלא מה שילמנו על זה.
מתודולוגיה
שלוש תעודות הסל - SPY, QQQ ו-IWM - על אותם ימים בדיוק.
זה חשוב: לכל אחת היסטוריה באורך שונה, והשוואה על התקופות המלאות שלהן הייתה מודדת גם מזל בבחירת נקודת הפתיחה. החיתוך המשותף מתחיל ב-26 במאי 2000 - כלומר התקופה כוללת את התפוצצות בועת הדוט-קום, את 2008 ואת 2020. זה לא חלון ידידותי, וזה בכוונה.
מחירים מותאמי דיבידנדים. תשואה ליחידת סיכון מחושבת כתשואה שנתית חלקי תנודתיות שנתית.
התמונה הכוללת
תקופה משותפת
26.3 שנים
2000-05-26 עד 2026-09-04
התשואה הגבוהה ביותר
נאסד"ק 100
9.6%
היחס הטוב ביותר
S&P 500
Sharpe 0.45
הירידה העמוקה ביותר
-80.5%
נאסד"ק 100
שלושתם, על אותם ימים בדיוק
התקופה נחתכה לימים שבהם כל השלושה נסחרו, כדי שההשוואה לא תהיה תוצר של היסטוריה ארוכה או ממוזלת יותר של אחד מהם. מחירים מותאמי דיבידנדים.
| מדד | תשואה שנתית | תנודתיות | ירידה מקסימלית | תשואה ליחידת סיכון | פי כמה |
|---|---|---|---|---|---|
| S&P 500 | 8.7% | 19.1% | -55.2% | 0.45 | ×8.9 |
| נאסד"ק 100 | 9.6% | 25.8% | -80.5% | 0.37 | ×11.0 |
| ראסל 2000 | 8.8% | 23.8% | -58.6% | 0.37 | ×9.1 |
תשואה ליחידת סיכון = תשואה שנתית חלקי תנודתיות. גבוה יותר = תשלום טוב יותר על אותו סיכון.
השורה שכדאי לעצור עליה
ראסל 2000 הניב 8.8% - כמעט בדיוק כמו S&P 500 (8.7%) - אבל עם תנודתיות של 23.8% במקום 19.1%, וירידה מקסימלית של -58.6% במקום -55.2%.
כלומר: סיכון בסדר גודל של נאסד"ק, תשואה בסדר גודל של S&P. זו העסקה הגרועה מבין השלוש בתקופה הזו.
עד כמה הם באמת שונים זה מזה
מתאם של התשואות היומיות. ככל שהמספר קרוב ל-1, כך פיזור בין השניים קונה פחות.
| זוג | מתאם יומי |
|---|---|
| נאסד"ק 100 מול S&P 500 | 0.866 |
| ראסל 2000 מול S&P 500 | 0.886 |
| ראסל 2000 מול נאסד"ק 100 | 0.781 |
שלושתם נעים יחד ברוב הימים. פיזור בין מדדי מניות אמריקאיים אינו באמת פיזור.
תקופה אחר תקופה
המספר הכולל מסתיר את מה שבאמת קרה. המנצח התחלף כמעט בכל חמש שנים.
| תקופה | S&P 500 | נאסד"ק 100 | ראסל 2000 |
|---|---|---|---|
| 2000-2004 | -1.3% | -13.3% | 9.1% |
| 2005-2009 | 0.5% | 3.4% | 0.8% |
| 2010-2014 | 15.0% | 18.8% | 15.1% |
| 2015-2019 | 11.6% | 16.7% | 8.3% |
| 2020-2024 | 14.3% | 19.5% | 7.3% |
| 2025-2026 | 19.1% | 23.3% | 20.2% |
תשואה שנתית מגולמת בכל חלון. המודגש הוא המוביל באותה תקופה.
מה המשמעות של הממצאים
התשובה הקצרה: נאסד"ק שילם יותר, S&P שילם טוב יותר, וראסל 2000 היה עסקה גרועה.
הממצא הראשון: הפערים בתשואה קטנים מכפי שכולם מניחים. נאסד"ק 9.55%, ראסל 8.76%, S&P 8.67%. פחות מנקודת אחוז מפרידה בין הראשון לאחרון.
זה מפתיע לאור התדמית. "נאסד"ק מנצח את השוק" הוא משפט שנשמע נכון, והוא נכון - ב-0.88 נקודות בשנה, על פני 26 שנים שכוללות עשור שבו הוא היה אסון.
הממצא השני: הפערים בסיכון עצומים.
- תנודתיות: S&P 19.1%, ראסל 23.8%, נאסד"ק 25.8%
- ירידה מקסימלית: S&P 55.2%-, ראסל 58.6%-, נאסד"ק 80.5%-
נאסד"ק ירד ארבע חמישיות מערכו. מי שהחזיק אותו דרך 2000-2002 היה צריך פי חמישה בתשואה רק כדי לחזור לנקודת ההתחלה.
ולכן: היחס מספר את הסיפור ההפוך מהתשואה. S&P נותן 0.45 תשואה ליחידת סיכון; נאסד"ק וראסל שניהם 0.37. התשואה העודפת של נאסד"ק לא כיסתה את הסיכון הנוסף.
הממצא השלישי, והמעשי ביותר: ראסל 2000 היה העסקה הגרועה מבין השלוש. הוא הניב 8.76% - כמעט זהה ל-S&P (8.67%) - אבל עם תנודתיות של 23.8% במקום 19.1% וירידה של 58.6%- במקום 55.2%-.
כלומר: סיכון בסדר גודל של נאסד"ק, תשואה בסדר גודל של S&P. זה מבטל את ההיגיון הרווח שמניות קטנות "משלמות פרמיה" - בתקופה הזו הן פשוט לא. הן גבו את המחיר בלי לספק את הסחורה.
הממצא הרביעי: המנצח התחלף כמעט בכל חלון.
- 2000-2004: ראסל +9.13%, S&P 1.32%-, נאסד"ק 13.30%-
- 2005-2009: נאסד"ק +3.37%, ראסל +0.79%, S&P +0.49%
- 2010-2014: נאסד"ק +18.75%, ראסל +15.05%, S&P +14.99%
- 2015-2019: נאסד"ק +16.72%, S&P +11.59%, ראסל +8.34%
- 2020-2024: נאסד"ק +19.53%, S&P +14.25%, ראסל +7.29%
החמישייה הראשונה הפוכה לגמרי מכל השאר. מי שהסתכל ב-2004 על חמש השנים האחרונות היה מסיק שראסל הוא הבחירה הברורה ונאסד"ק אסון - בדיוק ההפך מהמסקנה של מי שמסתכל היום.
הממצא החמישי: פיזור ביניהם קונה מעט מאוד. המתאמים היומיים הם 0.866 (נאסד"ק-S&P), 0.886 (ראסל-S&P) ו-0.781 (ראסל-נאסד"ק). כולם גבוהים.
תיק שמחזיק את שלושתם "לפיזור" מחזיק, בפועל, וריאציה אחת של אותו סיכון. בימים שבהם באמת חשוב - הימים הגרועים - שלושתם יורדים יחד.
מה זה אומר בפועל: הבחירה בין השלושה היא בעיקר בחירה בכמה תנודתיות אפשר לספוג, לא בכמה תשואה רוצים. ההפרש בתשואה קטן, ההפרש בכאב אינו.
ומכאן עולה נימוק שנשמע מתבקש: מי שרוצה יותר תשואה עדיף שימנף את S&P מאשר שיעבור לנאסד"ק, כי היחס של S&P טוב יותר. בדקנו את הנימוק הזה בנפרד, והוא לא מחזיק - המינוף עצמו הורס את היחס שבגללו בחרו ב-S&P מלכתחילה. הפירוט במינוף על S&P מול החזקת נאסד"ק.
מה המחקר לא אומר:
נקודת ההתחלה קובעת הכל. מאי 2000 היה כמעט בדיוק שיא בועת הדוט-קום, וזה הרסני לנאסד"ק ספציפית. בדיקה שמתחילה ב-2003 הייתה נותנת לנאסד"ק יתרון עצום. בחרנו את התאריך הזה כי הוא החיתוך המשותף, לא כי הוא הוגן - ואין תאריך הוגן.
26 שנים הן תקופה אחת. היא כללה עידן שלם של ריבית יורדת שהיטיב במיוחד עם מניות צמיחה בסוף התקופה, ועם ערך בתחילתה.
ההרכב השתנה. נאסד"ק 100 של 2000 והיום אינם אותן חברות, ולא באותו ריכוז - היום עשר החברות הגדולות בו הן חלק גדול בהרבה מהמדד. השוואה בין מדדים היא השוואה בין כללי בנייה, לא בין תיקים קבועים.
אין כאן מס ועמלות, ואין את הפרשי דמי הניהול בין הקרנות.
הזווית שלי
השורה של ראסל 2000 היא זו שאני חושב שהכי מעטים מכירים.
הסיפור על מניות קטנות מסופר כבר עשרות שנים: הן מסוכנות יותר, ולכן הן משלמות יותר. זה בסיס של תיאוריה שלמה. ובתקופה הארוכה הזו, שכוללת כל סוג של שוק, הן פשוט לא שילמו. הן גבו את מלוא המחיר בתנודתיות ובירידות, והחזירו כמעט בדיוק את מה ש-S&P החזיר.
הדבר השני שאני לוקח מכאן הוא טבלת התקופות. חמש השנים של 2000-2004 הן תזכורת שקשה להגזים בחשיבותה: ראסל +9.13% ונאסד"ק 13.30%-. אם היית שואל מישהו ב-2004 מה עדיף, התשובה הייתה ברורה לחלוטין - והפוכה לגמרי מהתשובה הברורה לחלוטין של היום. בכל פעם שאני מרגיש בטוח לגבי מדד מסוים, אני חוזר לשורה הזו.
והמתאמים. 0.87, 0.89, 0.78. אני פוגש הרבה אנשים שמחזיקים את שלושתם ומרגישים מפוזרים. הם לא. הם מחזיקים את אותו סיכון בשלוש אריזות, ומשלמים שלושה דמי ניהול על הפריבילגיה.
דעה אישית של כותב האתר, להבדיל מהממצאים המספריים שמעליה. אינה ייעוץ השקעות.