תזה
מה קורה אם מפספסים את 10 הימים הטובים ביותר בשוק? המחקר מחשב את הערך הסופי של תיק בגודל התחלתי קבוע לאורך ההיסטוריה של S&P 500 - עם ובלי אותם ימים קריטיים.
| תקופה | Buy & Hold (כל הימים) | בלי 10 הימים הטובים ביותר | פער |
|---|---|---|---|
| 10 שנים אחרונות | $34,655 | $18,061 | פי 1.9 |
| 20 שנים אחרונות | $58,542 | $26,066 | פי 2.2 |
| 30 שנים אחרונות | $108,883 | $48,481 | פי 2.2 |
| 40 שנים אחרונות | $305,518 | $132,626 | פי 2.3 |
| 50 שנים אחרונות | $742,477 | $322,311 | פי 2.3 |
| כל הזמן (מקסימום) | $4,151,314 | $1,372,647 | פי 3.0 |
מבוסס על השקעה היפותטית של $10,000 ב-S&P 500 (^GSPC).
מה המשמעות של הממצאים
עשרה ימים. מתוך 24,726 ימי מסחר - 0.04% מהזמן - הם ההבדל בין 4.15 מיליון דולר ל-1.37 מיליון. פי שלושה פחות כסף, בגלל עשרה ימים שהצטברו לאורך כמעט מאה שנה.
התבנית עקבית בכל טווח שנבדק: פספוס עשרת הימים הטובים ביותר קיצץ את התוצאה הסופית בין כ-48% לכ-67%. גם בטווח הקצר יחסית של עשר שנים הפער הוא 34,655 דולר מול 18,061.
מה זה אומר בפועל: תשואת השוק אינה מתפזרת באופן אחיד על פני הזמן, אלא מרוכזת בקומץ ימים חריגים. לכן העלות של להיות מחוץ לשוק אינה פרופורציונלית למשך ההיעדרות - היא נקבעת כמעט לחלוטין בשאלה אם היית בפנים באותם ימים בודדים. ומכיוון שאי אפשר לזהות אותם מראש, כל יציאה וכניסה חוזרת מייצרת את הסיכון הזה מחדש.
מה המחקר לא אומר: אריתמטית, גם פספוס עשרת הימים הגרועים ביותר היה משפר את התוצאה בצורה דרמטית, וזו ביקורת מוצדקת על האופן שבו הנתון הזה מוצג לעיתים. אלא שהימים הטובים והגרועים אינם מפוזרים באקראי: הם צמודים זה לזה ומרוכזים סביב תחתיות המשברים. בפועל, מי שיוצא כדי להימנע מהימים הגרועים מפספס כמעט תמיד גם את הטובים, כי הם מגיעים ימים ספורים אחריהם.