"אני מחכה שירד קצת" - הטעות שעולה הכי הרבה

יש רגע שכולם מכירים. יש כסף פנוי, יש כוונה להשקיע, ואז מסתכלים על הגרף: המדד בשיא כל הזמנים.

והמחשבה מגיעה מעצמה — "אחכה קצת שירד."

זה נשמע זהיר. זו כמעט תמיד טעות, וזה נמדד.

מה בדקנו

כל יום מסחר בהיסטוריה של המדד חולק לשתי קבוצות: ימים שבהם המדד סגר בשיא כל הזמנים, וכל השאר. ואז נמדדה התשואה קדימה משתיהן.

התוצאה

עשירית האחוז מפרידה בין השתיים בתשואה. זה רעש, לא הבדל.

ובסיכוי לרווח התמונה אפילו הפוכה קלות — כניסה בשיא הסתיימה ברווח קצת יותר לעיתים קרובות, ובטווח של שלוש שנים הפער גדל לשלוש נקודות אחוז לטובת השיא.

למה זה כל כך לא אינטואיטיבי

כי אנחנו חושבים על "שיא" כעל אירוע נדיר וחריג. הוא לא.

5.9% מכל ימי המסחר בהיסטוריה היו ימי שיא, והם מגיעים בצרורות — שיא אחרי שיא אחרי שיא, לפעמים שבועות ברצף.

זו לא אנומליה. זה המצב הטבעי של שוק שמגמתו עולה. מדד שעולה לאורך זמן חייב לשבור שיאים כל הדרך, אחרת הוא לא היה עולה.

השאלה "האם לקנות בשיא" היא בעצם השאלה "האם לקנות בשוק עולה". וכשמנסחים אותה ככה, היא נשמעת אחרת.

המחיר של להמתין

זה החלק שלא רואים.

מי שיושב בחוץ ומחכה ל"מחיר טוב יותר" משלם מחיר, והוא לא תיאורטי. מדדנו אותו בנפרד: פספוס עשרת הימים הטובים ביותר בלבד קיצץ את התוצאה הסופית ביותר מ-60%.

עשרה ימים. מתוך כמעט מאה שנה.

ומכיוון שהימים האלה מגיעים בלי התראה, כל תקופת המתנה מייצרת את הסיכון הזה מחדש.

הסתייגות אחת, כי היא בנתונים

בטווחים של שלוש וחמש שנים, התשואה הממוצעת אחרי יום רגיל דווקא גבוהה יותר: 25.02% מול 21.82%.

זה נראה כמו סתירה, וזה לא. קבוצת "הימים הרגילים" כוללת גם את הימים שבעומק המשברים — ומשם התשואה קדימה גבוהה במיוחד, כמו שמראה המחקר על תשואות אחרי ירידות.

ההשוואה אינה סימטרית מעצם בנייתה. אבל היא גם לא תומכת בהמתנה — כי מי שמחכה לא מחכה לתחתית של משבר, הוא מחכה ל"קצת יותר זול".

מה לעשות במקום

להפריד בין שתי שאלות שהתערבבו.

השאלה הראשונה: כמה מהכסף שלי צריך להיות בשוק? זו שאלה על אופק זמן וסבילות לירידות. תשובה לה יש במה הסיכוי להפסיד לפי כמה זמן מחזיקים.

השאלה השנייה: מתי להיכנס? על זה הנתונים אומרים — כמעט לא משנה.

ומי שיודע על עצמו שנפילה מיד אחרי כניסה תגרום לו למכור, יכול לפרוס. זו החלטה לגיטימית, פשוט צריך לדעת שהיא עולה כסף בממוצע — ואת המחיר שלה מדדנו בחד-פעמי מול DCA.

הנתונים המלאים נמצאים במחקר המיתוס של קניית המדד בשיא.