שלוש תעודות סל, שלוש תשובות לשאלה "מה זה השוק האמריקאי":
- SPY - 500 החברות הגדולות
- QQQ - 100 החברות הגדולות שאינן פיננסיות, בעיקר טכנולוגיה
- IWM - 2,000 חברות קטנות
בדקנו את שלושתן על אותם ימים בדיוק, מ-2000 ועד היום. התקופה כוללת את התפוצצות הדוט-קום, את 2008 ואת 2020 - וזה בכוונה.
התוצאה
| תשואה שנתית | תנודתיות | הירידה הגדולה ביותר | |
|---|---|---|---|
| S&P 500 | 8.67% | 19.1% | 55.2%- |
| נאסד"ק 100 | 9.55% | 25.8% | 80.5%- |
| ראסל 2000 | 8.76% | 23.8% | 58.6%- |
שתי דברים קופצים מיד.
הפערים בתשואה קטנים. פחות מנקודת אחוז בין הראשון לאחרון. "נאסד"ק מנצח את השוק" נכון - ב-0.88 נקודות בשנה.
הפערים בסיכון עצומים. נאסד"ק ירד ארבע חמישיות מערכו. מי שהחזיק דרך 2000-2002 היה צריך פי חמישה בתשואה רק כדי לחזור לנקודת ההתחלה.
מי באמת שילם הכי טוב
כשמחלקים תשואה בתנודתיות - כמה שולם על כל יחידת סיכון:
| תשואה ליחידת סיכון | |
|---|---|
| S&P 500 | 0.45 |
| נאסד"ק 100 | 0.37 |
| ראסל 2000 | 0.37 |
התשואה העודפת של נאסד"ק לא כיסתה את הסיכון הנוסף. על כל יחידת תנודתיות, S&P שילם טוב יותר.
והשורה שאף אחד לא מדבר עליה
ראסל 2000: תשואה של 8.76% - כמעט בדיוק כמו S&P (8.67%). אבל עם תנודתיות של 23.8% במקום 19.1%, וירידה של 58.6%- במקום 55.2%-.
סיכון בסדר גודל של נאסד"ק. תשואה בסדר גודל של S&P.
זה מבטל את אחד ההיגיונות המושרשים בהשקעות - שמניות קטנות "משלמות פרמיה" על הסיכון שלהן. בתקופה הארוכה הזו הן פשוט לא. הן גבו את מלוא המחיר והחזירו בדיוק כמו האלטרנטיבה הזולה יותר.
תקופה אחר תקופה - וכאן זה נהיה מעניין
| S&P | נאסד"ק | ראסל | |
|---|---|---|---|
| 2000-2004 | 1.32%- | 13.30%- | +9.13% |
| 2005-2009 | +0.49% | +3.37% | +0.79% |
| 2010-2014 | +14.99% | +18.75% | +15.05% |
| 2015-2019 | +11.59% | +16.72% | +8.34% |
| 2020-2024 | +14.25% | +19.53% | +7.29% |
תסתכלו על השורה הראשונה, ואז על כל השאר.
ב-2004, מי שהסתכל על חמש השנים האחרונות היה מסיק בביטחון גמור שראסל 2000 הוא הבחירה הנכונה ושנאסד"ק הוא אסון.
זו בדיוק ההפך מהמסקנה הברורה-לחלוטין של היום.
בכל פעם שאני מרגיש בטוח לגבי מדד מסוים, אני חוזר לשורה הזו.
"אני מפזר בין שלושתם"
לא באמת.
המתאם היומי ביניהם:
| נאסד"ק מול S&P | 0.866 |
| ראסל מול S&P | 0.886 |
| ראסל מול נאסד"ק | 0.781 |
כולם גבוהים. תיק שמחזיק את שלושתם מחזיק וריאציה אחת של אותו סיכון, בשלוש אריזות, עם שלושה דמי ניהול.
ובימים שבהם פיזור באמת חשוב - הימים הגרועים - שלושתם יורדים יחד. זה בדיוק המצב שבו מתאמים נוטים לעלות עוד יותר.
פיזור אמיתי דורש נכס שמתנהג אחרת, לא מדד מניות אמריקאי אחר.
אז מה לקנות
הבחירה בין השלושה היא בעיקר בחירה בכמה תנודתיות אפשר לספוג, לא בכמה תשואה רוצים. ההפרש בתשואה קטן; ההפרש בכאב אינו.
ומי שרוצה תשואה גבוהה יותר נתקל בטיעון שנשמע מתבקש: על הנייר יעיל יותר להחזיק S&P במינוף קל מאשר לעבור לנאסד"ק, כי היחס של S&P טוב יותר.
את המחשבה הזו אפשר לבדוק - ובדקנו אותה. התוצאה היא שהיא לא מחזיקה: ברגע שמשלמים ריבית אמיתית על ההלוואה, המינוף שורף בדיוק את היחס שבגללו בחרו ב-S&P מלכתחילה, ונאסד"ק נתן יותר בלי לשאול שקל. ההשוואה המלאה, על 27.5 שנים, נמצאת במחקר מינוף על S&P 500 מול החזקת נאסד"ק.
הסתייגות שחייבת להיאמר
נקודת ההתחלה קובעת המון. מאי 2000 היה כמעט בדיוק שיא בועת הדוט-קום, וזה הרסני לנאסד"ק ספציפית. בדיקה שמתחילה ב-2003 הייתה נותנת לו יתרון עצום.
בחרנו את התאריך הזה כי הוא היום הראשון שכל שלושתם נסחרו בו - לא כי הוא הוגן. אין תאריך הוגן, ולכל בחירה יש הטיה.
הנתונים המלאים, כולל טבלת התקופות והמתאמים, נמצאים במחקר S&P 500 מול נאסד"ק 100 מול ראסל 2000.